היום ממרום גילי אני רואה את ההבדל ,
יש לי חברים שהתחתנו מיד אחרי הצבא והביאו ילדים בגיל צעיר ,בזמנו זה היה נראה מהצד כמו "משימה בלתי אפשרית",לילות לבנים ,חיתולים,בקבוקים והכל בזמן שחבריהם לשכבה מטיילים בעולם (בזמנו היעד המועדף לטיול אחרי צבא היה תאילנד ונפאל או דרום אמריקה) וכשחוזרים מטיול בן מספר חודשים נרשמים ללימודים וחיים חיי סטודנטים פרועים בתל אביב או בבאר שבע …
היתה אמנם מידת רחמנות בהסתכלות על זה מהצד ,על כל אותם "הורים צעירים" אך מצד שני היה גם כבוד לא מבוטל על האומץ הרב שהם הפגינו ועל כל המשוכות שהן עברו בדרך,שלא נדבר על כל הויתורים שהם ויתרו :חיי לילה סוערים,הכרויות חדשות,טיולים מזדמנים עם בני זוג מתחלפים ומה לא ? (הרשימה עוד ארוכה)
אני הייתי מאלו שאמרו לעצמם –אם לא עכשיו אז מתי ?
עדיף לטרוף את החיים לפני כל המחויבות ,צריך ללמוד,להתבסס ולבנות קריירה צעד אחרי צעד אבל להם לא הייתה הפריבילגיה הזאת ,בזמן שאנחנו בילינו –הם העבירו לילות עם מדחומים ובייבי סנס.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שכולנו באותו הגיל היום אך מבחינה משפחתית ההבדל הוא עצום ,
לאלו שהרשו לתת לעצמם את שנות העשרים לכיף,לימודים ובניית עתיד והתחילו רק בשלהי שנות השלושים להקים משפחות –אנחנו כיום עם ילדים קטנים או מתבגרים בבית ,חיים ברוטינה של בית עבודה והמון אחריות,ימי הורים בבית הספר היסודי ,תורנות מעברי חצייה,ועדות שונות בכיתה של הילדים ,הורים מלווים בטיולים שנתיים (עם שלושים ומשהו ילדים או שבוזים או צורחים בכל זמן נתון) .
והחברים שלנו –שעברו את כל זה עד לפני מספר שנים –היום בשנות הארבעים לחייהם ,עם ילדים גדולים בבית (או כבר לא בבית )שהם כבר או אחרי צבא או אפילו סטודנטים מרשים לעצמם לחיות ,לטייל בעולם ליהנות מהחיים –נכון בעשרים שנה איחור אבל הם גם "חברים" הרבה יותר קרובים לילדים שלהם (הפערים יותר קטנים).
מה יותר טוב ? אין לדעת ,זה מאוד אינדיבידואלי
התוצאות בסופו של דבר הן לא כל כך רחוקות אחת מהשנייה –ההבדל הוא בעיקר בנקודת הפתיחה .
יש כאלו שמתכננים את זה שייצא כך ויש שזורמים עם מה שהחיים מביאים להם ,העיקר תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ☺
